בית הדין קבע: הבעל סוחט את האישה

בעל מעגן דורש מאשתו לוותר על זכויותיה תמורת גט. בית הדין הרבני באריאל קובע: זו סחיטה! 

יש משפט אחד בהחלטה הזו שראוי להיכתב באותיות גדולות: "הסכם" שמהותו היא סחיטה ראוי לכל גנאי. כך כתב הדיין הרב יחיאל חיים פריימן, ולא השאיר מקום לפרשנות. 

אני נתקלת בסחטנות כמעט מידי שבוע, אישה שרוצה להתגרש ומבקשת גט מבעלה ובעל שמסרב לתת אותו. ובמקום לנהל הליך הוגן, הבעל מציב דרישה למתן הגט חתימה על "הסכם" שבו עליה לוותר על זכויות כלכליות ורכושיות תמורת מה שמגיעה לה על פי דין.

 במקרה הזה, האישה עלתה ארצה עם בנה הקטין. בית הדין כבר קבע פסק דין חלוט המחייב את הבעל בגירושין. הבעל בחר בדרך אחרת – לסרב לתת גט, ולהציב כתנאי הסכם חד-צדדי הדורש מהאישה לוותר על חלק משמעותי מזכויותיה. בית הדין לא הותיר מקום לספק לגבי האחריות למצב. 

"פירוק הבית והנתק מן הקטין הנובעים מכך נזקפים על פי דין תורה לחובתו של האיש ולא לחובתה של האישה", נכתב בהחלטה. ההלכה ברורה במצב כזה: "הכל מעלין לארץ ישראל", וכאשר אישה מבקשת לעלות והבעל מסרב להצטרף – "יוציא ויתן כתובה". אחת הנקודות המעניינות ביותר בהחלטה היא ההתייחסות לטענת באי כוח האיש, לפיה בית הדין נתן לבעל "שלל תירוצים" כשגינה את ההסכם המוצע. 

הדיין השיב על כך בחדות: בית הדין אינו מספק תירוצים לאף צד, אבל יש לו חובה ברורה והיא לבחון כל הסכם המוגש לו, ולוודא שהוא נחתם מתוך הסכמה חופשית ומתוך הבנה אמיתית של המשמעויות. בית דין שאינו עושה זאת, נכתב בהחלטה, "הוא שנוהג שלא כדין".

 ההחלטה גם מבהירה הבחנה חשובה: יש הבדל מהותי בין הסכם שמוגש על ידי שני צדדים מתוך הסכמה אמיתית, לבין "הסכם" שצד אחד דורש מהצד השני להסכים לו, תוך ניצול עמדת כוח וסחיטה של האישה. הבעל גם התנגד למינוי אקטואר לצורך איזון רכושי, מתוך רצון להגיע ל"הסכם" שבו לא יחולק הרכוש כדין. בית הדין דחה את ההתנגדות באופן חד: בהיעדר הסכם הוגן ומקובל, יש לחלק את הרכוש לפי דין, ומשכך יש למנות אקטואר. מה שהופך את ההחלטה הזו למיוחדת הוא הסיום שלה. 

בית הדין הורה על פרסום ההחלטה במלואה, ללא השמטת שמות הצדדים, בהמשך להחלטה קודמת על פרסום פרטי הבעל המעגן. זהו כלי שבתי הדין משתמשים בו במקרים חמורים של עיגון – חשיפה ציבורית כדרך להפעיל לחץ על סרבן גט שמפר פסק דין חלוט. לאישה הנמצאת במצב של עיגון, החלטה זו מספקת תזכורת חשובה: דרישה לוויתור על זכויות כתנאי לגט אינה לגיטימית, גם אם היא מוצגת כ"הסכם". בית הדין הרבני, כפי שמראה תיק זה, אינו מהסס לקרוא לדברים בשמם – ולעמוד לצד מי שמסרבת להיכנע לסחיטה. 

מקור: תיק 1528141/7, בית הדין הרבני האזורי אריאל, הרב יחיאל חיים פריימן, כ"ב באדר התשפ"ו (11.3.2026).מאמר זה נועד למטרות מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי.