מדור הוא החלק במזונות שמכסה את מגורי הילדים: חלקם בשכר הדירה או במשכנתא ובהוצאות אחזקת הבית. הפחתת מדור אפשרית כשהמציאות השתנתה באופן מהותי מאז שנקבע הסכום, למשל כשהילדים נמצאים הרבה יותר אצל ההורה המשלם. השינוי לא קורה מעצמו. צריך להגיש תביעה ולהוכיח אותו.
נניח שההסכם נחתם לפני כמה שנים, כשהילדים ישנו אצל אמא כמעט כל לילה, והיום הם אצל אבא שלושה לילות בשבוע, בדירה שהוא שכר בשבילם. הוא משלם שכר דירה מלא אצלו, וממשיך לשלם חלק משכר הדירה שלה. השאלה שלו פשוטה: האם זה עדיין הוגן? המאמר הזה עוסק רק במדור. על הפחתת מזונות באופן כללי כתבנו בעמוד חישוב והפחתת דמי מזונות.
מדור הוא רכיב הדיור של הילדים, והוא נפרד מהמזון, מהביגוד ומהחינוך. ילד צריך קורת גג, וההורה שהוא גר אצלו משלם עליה. לכן בית המשפט מייחס לילדים חלק מעלות הדירה.
בפסקי הדין הרכיב הזה כולל בדרך כלל את שכר הדירה או את תשלום המשכנתא, ולצדם את הוצאות אחזקת הדירה. בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מאוקטובר 2020, למשל, נוסף למזונות רכיב "מדור, הוצאותיו ואחזקת מדור" בשיעור של 30% משכר הדירה או מהמשכנתא שהאם משלמת, עד תקרה שנקבעה בפסק הדין.
המדור יכול להופיע בהסכם או בפסק הדין כסכום נפרד, או להיות כלול בסכום אחד "כולל מדור". לפני שמבקשים להפחית אותו, כדאי לבדוק איך הוא נוסח אצלכם. זה משנה את החשבון.
האחוזים המקובלים למדור הם חזקות שנקבעו בפסיקה, ובית המשפט מפעיל שיקול דעת לפי הנסיבות. בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מנובמבר 2023 הזכיר בית המשפט שהנוסחאות הן כלי עזר בלבד, ושגם אחרי "הצבת הנתונים" עליו לבחון את כלל נסיבות העניין לגופן.
בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מ-18.10.2021 כתבה השופטת שנקבעו בפסיקה חזקות: חלקו של ילד אחד בעלות המדור של ההורה שהוא שוהה אצלו את עיקר הזמן הוא 30%, של שני ילדים 40%, ושל שלושה ילדים 50%. בית המשפט הפנה שם לע"א 52/87 הראל נ' הראל.
המספרים האלה הם חזקות, כלומר נקודת מוצא שאפשר לסטות ממנה. והאחוז מחושב מעלות הדיור שההורה משלם בפועל. בפסק הדין מחיפה מ-2020, למשל, נקבעו 30% משכר הדירה או מהמשכנתא "שישולמו על ידי התובעת". לכן ההורה שמבקש מדור צריך להראות כמה הוא משלם. חוזה שכירות לבדו לא תמיד מספיק, וגם זה מוסבר בעמוד על חישוב המזונות שהזכרנו למעלה.
כשהילדים גרים בפועל אצל שני ההורים, נקודת המוצא לפי בע"מ 919/15 של בית המשפט העליון, מ-19.7.2017, היא שכל הורה נושא בעין בדיור שלהם אצלו, בכפוף לבדיקה של "העול הכפול" שנפרט מיד. הדברים נכתבו בפסקה 61 לחוות הדעת של השופטת ד' ברק-ארז, שבית המשפט אימץ, וההלכה עוסקת בילדים בגילאי 6 עד 15.
בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב מ-6.9.2020 מצוטטים דברי השופטת ברק-ארז בבע"מ 919/15, בחוות הדעת שבית המשפט העליון אימץ פה אחד: "כל הורה יישא בעין בהוצאות המדור של הקטינים", בכפוף לכך שהערכאה הדיונית תבדוק קודם אם "העול הכפול" של שתי דירות שמתאימות לילדים לא פוגע ביכולת ההורים לשלם את המזונות שהילדים צריכים.
גם במשמורת משותפת המדור לא נמחק אוטומטית. אם הורה אחד מרוויח הרבה פחות ובקושי מחזיק דירה עם חדר לילדים, בית המשפט יכול לקבוע אחרת. בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מנובמבר 2023 הובהר שרכיב המדור נלקח בחשבון בסכום שנפסק "לאור זמני השהות" וחלוקת האחריות ההורית. הרחבנו על כך במאמר מזונות במשמורת משותפת: מה השתנה.
שיחה ראשונה בוואטסאפ: 054-5691025
אפשר לבקש כשחל שינוי נסיבות מהותי מאז שנקבעו המזונות. שינוי קטן לא יספיק.
בבע"מ 7670/18 מ-20.1.2021 בית המשפט העליון חזר על הדרישה הזו, כפי שמצוטט בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בקריות מיוני 2021. נקבע שם שהדרישה לשינוי מהותי חלה גם כשהמזונות נקבעו אחרי הליך משפטי וגם כשבית המשפט נתן תוקף להסכם גירושין. עוד נקבע שהלכת 919/15 כשלעצמה אינה שינוי נסיבות מהותי. מי שמזונותיו נקבעו לפני יולי 2017 לא יכול לבקש הפחתה רק משום שההלכה השתנתה.
בפסק הדין מהקריות צוטטו גם דברי השופט שמגר בע"א 363/81 פייגה נ' פייגה: הדיון החוזר מוגבל "רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר", ושינוי בלתי משמעותי "צריך להיספג על-ידי הצדדים".
בפועל צריך להשוות בין המצב ביום החתימה או פסק הדין לבין המצב היום, ולהראות פער ממשי. ירידה של כמה מאות שקלים בהכנסה, או לילה נוסף פעם בחודש, כנראה לא יעברו את הרף.
היא יכולה להיות חלק משינוי נסיבות מהותי, אם ההרחבה משמעותית ומתקיימת בפועל. לא מספיק מה שכתוב בהסכם. בית המשפט בודק מה קורה בבית.
בפסק הדין מחיפה מנובמבר 2023 קבע בית המשפט שחל שינוי נסיבות מהותי: שכרו של האב ירד ב-44%, והוא שהה עם הילדים 40% מהזמן. במקרה הזה שני השינויים הגיעו יחד. האם טענה שהשינוי בזמני השהות היה צפוי כבר כשנחתם ההסכם, ולכן אינו שינוי נסיבות. בית המשפט דחה את הטענה. הוא קבע שהסעיף שהאם הפנתה אליו עוסק בזמני שהות ולא במזונות, ושבסעיפים שעוסקים במזונות הצדדים הסכימו מראש ששינוי נסיבות כזה "יהווה שיקול לשינוי במזונות".
הצד השני יכול לטעון "זה היה צפוי", כמו שקרה בתיק הזה, וכדאי להתכונן לטענה הזו מראש. ונוסח ההסכם עצמו יכול להכריע. על הקשר בין שינוי במשמורת לבין מזונות כתבנו גם במאמר שינוי נסיבות במשמורת.
מעבר דירה לא משנה את החיוב מעצמו. אם הדירה החדשה זולה או יקרה יותר, ההורה שרוצה שינוי צריך לפנות לבית המשפט.
כשהמדור נקבע כאחוז משכר דירה מסוים, מעבר משנה את הנתון שעליו נשען החישוב. השאלה אם זה מצדיק שינוי נבחנת לפי אותו מבחן של שינוי מהותי.
ומה אם ההורה שהילדים אצלו עובר לגור עם בן זוג חדש? בפסק דין מתל אביב מספטמבר 2020 כתבה השופטת שמגורים משותפים עם בן זוג אינם יכולים להיות "נסיבה יחידה לשינוי נסיבות", אבל אפשר להתחשב בהם כשהוכח שבן הזוג נושא בהוצאות המדור ואחזקתו. מה שקובע הוא מי משלם בפועל, וזה מה שצריך להוכיח.
ומה עם הורה משלם שעבר לדירה גדולה יותר כדי שיהיה לילדים חדר משלו? זה לא מקטין את החיוב מעצמו, אבל זה נוגע לשאלה שבית המשפט צריך לבדוק קודם: האם "העול הכפול" של נשיאה במדור שמתאים לילדים פוגע ביכולת לשלם את המזונות.
הוא לא מתבטל מעצמו. מי שהילד עבר אליו ממשיך להיות מחויב לפי פסק הדין עד שבית המשפט ישנה אותו.
מעבר של ילד, למשל נער, לגור אצל ההורה השני הוא שינוי גדול בעובדות. הילד כבר לא משתמש בדירה שהמדור נועד לממן, וההורה שהוא עבר אליו נושא עכשיו בדיור שלו. אבל זה עדיין נתון שצריך להציג לבית המשפט ולהוכיח, למשל לפי בית הספר, הכתובת והתנהלות היומיום.
כשיש כמה ילדים ורק אחד עבר, החשבון מסתבך. המדור חושב לפי מספר הילדים בבית, ועכשיו יש פחות. גם את זה בית המשפט יבחן מחדש. על מה שקורה לחיוב כשהילדים מתבגרים כתבנו במאמר מזונות מעל גיל 18 ומה קורה בצבא.
לא כדאי להפסיק לשלם לבד. המועד שממנו חל הסכום החדש נקבע בפסק הדין. בשני פסקי הדין שמובאים כאן הוא לא הוקדם למועד שלפני הגשת התביעה.
בפסק הדין מחיפה מנובמבר 2023 קבע בית המשפט שהחיוב החדש יחול ממועד הגשת כתב התביעה, ושסכומים שהאב שילם ביתר לא יוחזרו לו. בפסק הדין מקריות מיוני 2021 הסכום המופחת חל מחודש מתן פסק הדין.
כל חודש שעובר בלי תביעה הוא חודש שבו משלמים לפי הסכום הישן. מי שמפסיק לשלם על דעת עצמו צובר חוב, גם כשהוא בטוח שהצדק איתו.
צריך להראות את המצב אז ואת המצב היום, במסמכים. אלה המסמכים שכדאי לאסוף:
ההסכם או פסק הדין הקודם, ובמיוחד הסעיפים על מזונות, מדור ושינוי נסיבות. לוח זמני שהות בפועל לחצי השנה האחרונה: הודעות, יומן, אישורי איסוף מבית הספר. חוזה השכירות או אישור המשכנתא של שני ההורים, אם ידוע לכם. תלושי שכר מהתקופה שבה נקבעו המזונות ומהיום. ואם ילד עבר לגור אצלכם, אישור מבית הספר ושינוי כתובת.
לפני הפגישה אפשר לעבור על הרשימה במאמר פגישה ראשונה עם עורכת דין גירושין: מה מביאים. המשרד עוסק בתביעות מזונות ובבקשות לשינוי מזונות, ופרטים נוספים יש בעמוד המזונות.
שיחה ראשונה בוואטסאפ: 054-5691025
לא. האחוזים המקובלים (30% לילד אחד, 40% לשניים, 50% לשלושה) הם חזקות שנקבעו בפסיקה, כפי שתוארו בפסק דין מירושלים מ-2021. בית המשפט יכול לסטות מהן לפי הנסיבות.
לא אוטומטית. לפי בע"מ 919/15, בילדים בגילאי 6 עד 15 נקודת המוצא היא שכל הורה נושא בדיור הילדים אצלו, אבל בית המשפט בודק קודם אם הנטל של שתי דירות פוגע ביכולת לשלם.
לא רק בגללה. בבע"מ 7670/18 נקבע שהלכת 919/15 כשלעצמה אינה שינוי נסיבות מהותי. צריך להראות שינוי ממשי במצב שלכם. אם הוכח שינוי כזה, בית המשפט בוחן רק את הרכיב שבו חל השינוי ומחיל עליו את עקרונות הלכת 919/15, בלי לשנות באופן דרמטי את סכום המזונות.
לא מעצמו. בפסק דין מתל אביב מ-2020 נכתב שמגורים עם בן זוג אינם יכולים להיות הנסיבה היחידה לשינוי, אבל אפשר להתחשב בהם כשהוכח שבן הזוג משלם את הוצאות הדיור.
בפסק דין מחיפה מ-2023 התשובה הייתה לא. נקבע שסכומים ששולמו ביתר לא יוחזרו, והסכום החדש חל ממועד הגשת התביעה. לכן כדאי לא לחכות.
נכתב על ידי עו"ד נופר זומר, עודכן ב-10.11.2026
המאמר מסביר את הדין באופן כללי ואינו ייעוץ משפטי. כל מקרה תלוי בעובדות שלו; לפני שפועלים, דברו עם עורכת דין. שיחה ראשונה בוואטסאפ: 054-5691025.